להרשמה לניוזלטר של רשות החדשנות לחצו כאן
מוקד לפניות ציבור
 
     
 

 התמיכה ממשלתית במו"פ

 
 
התמיכה ממשלתית במו"פ
 

חזון, יעדים ומימושם

ייעוד רשות החדשנות הוא הבטחת שגשוג כלכלי באמצעות חדשנות טכנולוגית
ביתר פירוט, מטרות רשות החדשנות הן חיזוק המחקר והפיתוח בתעשייה הישראלית, הגדלת התועלת הכלכלית שהתעשייה מניבה למשק הישראלי, קידום היצוא, יצירת מקומות עבודה ושימור מקומה של מדינת ישראל בחזית החדשנות העולמית.
על מנת להבטיח את מימוש ייעודו ומטרותיו, על רשות החדשנות להשיג בראש ובראשונה שני יעדים מרכזיים:


הראשון הוא הבטחת התחרותיות ומנועי הצמיחה הנוכחיים והעתידיים של ישראל – אמנם התעשייה עתירת הידע הישראלית נחשבת לחדשנית ומובילה בעולם, אך לא לעולם חוסן. מדינות רבות משקיעות משאבים רבים בטיפוח ענפים כלכליים אלה ואף מדינות שהתמקדו בעבר רק בפן הייצור, דוגמת סין, מצטרפות למירוץ ושמות יתר דגש על חדשנות. לצד מגמת התחרותיות הגוברת, ניתן להבחין במגמות התורמות לירידה בתחרותיות של ישראל דוגמת ירידה בשיעור ההוצאה הממשלתית על מו"פ, ירידה בהיקף הפעילות של קרנות הון-סיכון ישראליות, דשדוש בשיעור המועסקים בהייטק, ירידה בשיעור הסטודנטים הלומדים מקצועות מדעיים והנדסיים ועוד. ישראל אם כן, אינה יכולה לשקוט על השמרים ועל מנת להבטיח את התחרותיות העתידית של המשק עליה להתמודד עם אתגרים שונים.


השני הוא זליגת ערך מוסף מהתעשייה עתירת הידע לכלל המשק- התעשייה עתירת הידע בישראל נחשבת לתעשייה משגשגת ומובילה אשר הפריון בה גבוה, היא עומדת בסטנדרטים בין-לאומיים, מובילה בחזיתות החדשנות ומתחרה עם חברות בעולם כולו. מאפיינים אלה לרוב אינם מאפיינים את ענפי התעשייה המסורתית, השירותים או המגזר הציבורי. מצב זה מעלה את השאלה, כיצד ניתן לאפשר לעוד ועוד גופים ואוכלוסיות במדינת ישראל להנות מביצועיה של תעשייה זו?

זירות הפעולה של רשות החדשנות הן:

  • זירת צמיחה - תמיכה בחברות צעירות ובוגרות לקדם את תהליך הפיכת הידע התאורטי למוצר מוגמר ושימושי ולהפוך לחברות מובילות בתחומן.
  • זירת תשתית טכנולוגית - תומכת במו"פ גנרי שעדיין רחוק מיישום בשוק ויוצרת חיבור בין האקדמיה לתעשייה, שיניב מוצרים הנשענים על הידע הטכנולוגי.
  • זירת הזנק - תומכת  ביזמים בראשית צעדיהם כדי לקדם רעיון טכנולוגי חדש לקראת מימוש תעשייתי. וכן תומכת בחממות הטכנולוגיות - מערך סיוע המספק לחברות הזנק בראשית דרכן חממה נוחה לביצוע עבודות המחקר, הפיתוח והארגון הנדרשות כדי להפוך רעיון טכנולוגי למוצר עסקי.
  • המערך הבינלאומי - הוקם במטרה לסייע לחברות בישראל לחבור אסטרטגית לחברות מתאימות בחו"ל ועל ידי כך לשפר את כושר התחרות שלהן ואת יכולתן לחדור לשווקים הבינלאומיים.
  • זירת ייצור מתקדם - תומכת בשיפור התחרותיות  והפריון בתעשיות הייצור על בסיס חדשנות טכנולוגית.
  • הזירה חברתית-ציבורתית - רותמת את החדשנות הטכנולוגית בישראל לטובת התמודדות עם אתגרים חברתים ולטובת שיפור רמת השירותים הציבוריים הניתנים לאזרחים בישראל. כמו כן פועלת לטובת הגדלת מגוון והיקף האוכלוסיות הלוקחות חלק בתעשיית החדשנות
 

חוק המו"פ

החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד, 1984 שם לעצמו מטרות אלה:
  1. יצירת מקומות עבודה בתעשיה וקליטת כוח אדם מדעי וטכנולוגי;
  2. יצירת תשואה עודפת למשק הישראלי; בחוק זה, "תשואה עודפת" - הגדלת התועלת הכלכלית למשק הנובעת ממחקר ופיתוח או מפירותיהם, מעבר לתשואה שאמורה לצמוח למי שמעורב ישירות באותו מחקר ופיתוח;
  3. פיתוח תעשיה עתירת מדע תוך ניצול והרחבה של התשתית הטכנולוגית והמדעית ומשאבי האנוש הקיימים במדינה.

    3א. עידוד הצמיחה, הגדלת הפריון וקידום החדשנות הטכנולוגית בתעשייה בישראל, ובכלל זה בנגב ובגליל.

    4. שיפור מאזן התשלומים של המדינה על ידי ייצור וייצוא של מוצרים עתירי מדע שיפותחו בה;
        והכל בדרך של עידוד מחקר ופיתוח בתעשיה

 

אודות רשות החדשנות

סוכנות החדשנות הישראלית המכונה רשות החדשנות, הוקמה ב- 1965 בשם לשכת המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר ועוצבה כגוף התומך בעיקר במו"פ שנעשה במסגרת מכוני מחקר ממשלתיים. עם כניסת יצחק יעקב לתפקיד המדען הראשי באמצע שנות ה-70', החל המדען הראשי לתמוך במו"פ תעשייתי על מנת להגדיל את הייצוא התעשייתי של מוצרים עתירי-ידע. המדען הראשי התמקד בהקטנת הסיכון באמצעות השתתפות במימון הפרויקט, אשר החברות הפרטיות בחרו והובילו.
באמצע שנות ה-80 עוצב מבנה לשכת המדען הראשי מחדש ועוגן במסגרת חוק המו"פ – 1984. עיצוב המבנה על בסיס חוק המו"פ נועד לרתום את כלי המדע"ר להתמודדות עם המשימות הלאומיות עימם התמודדה ישראל באותה תקופה - קליטת עלייה המונית ומשבר כלכלי. לשכת המדען הראשי השכילה לזהות חמישה אתגרי מפתח העומדים בפני התעשייה  עתירת הידע ולפתח עבורם מענים הולמים: תמיכה במו"פ תחרותי ככלי להצמחת תעשיית היי-טק; הקמת קרנות יוזמה ככלי ליצירת שוק של הון-סיכון; הקמת החממות ככלי ליצירת זרם מספק של מיזמים חדשניים; עידוד שיתופי פעולה בין האקדמיה לתעשייה באמצעות תכניות מגנ"ט; ופתיחת שווקים בין-לאומיים בפני חברות ישראליות. כלי המדען שעוצבו אז היו חדשניים ברמה העולמית וסייעו להזניק את התעשייה הישראלית לחזית הטכנולוגיה העולמית.

בראשית שנות ה-90, כאשר כספי המדען הראשי וקרן BIRD היו מקורות המימון העיקריים של התעשייה עתירת הידע, הם עיצבו את דמותה של התעשייה הישראלית כך שחלק ניכר מהחברות עוסקות בעיקר במו"פ, תופעה שמאפיינת עד היום את מרכזי המו"פ הבינלאומיים. מאז ועד היום זהו מאפיין בולט של תעשיית ההיי-טק הישראלית בכלל ושל ענף התקשורת והתוכנה בפרט.
 
בראשית 2016 הפכה לשכת המדען הראשי לרשות עצמאית בשם הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית ושונה המבנה הארגוני שלה על מנת לפתח מומחיות מעמיקה יותר בכל אחד מתחומי הפעילות וכך לתת מענה טוב יותר לקהלי הלקוחות השונים של הרשות.

למודל הישראלי של התעשייה עתירת ידע יש אם כן שני מאפיינים בולטים:
 
  • מיקוד במו"פ – ישראל היא מעצמה עולמית מבחינת היקף המו"פ המבוצע בה.
  • משיכת השקעות זרות – התפתחות התעשייה עתירת הידע בישראל מבוססת במידה רבה על האינטגרציה עם העולם ועל היכולת למשוך לישראל כסף זר, בין אם באמצעות קרנות הון סיכון ובין אם באמצעות השקעות שמבצעות חברות רב-לאומיות בישראל.
כיום, בתחילת העשור השני של המאה ה-21, ניכר כי מדיניות מו"פ זו הצליחה למעלה מהמשוער: ישראל ידועה בעולם כמדינה חדשנית ומובילה, ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי בשנת 2012 עמדה על 4% מהתמ"ג והיא הגבוהה בקרב מדינות ה-OECD (לא כולל מו"פ ביטחוני!).  ישראל משמשת כ"מעבדת מו"פ" מובילה ברמה הבין-לאומית ומוקד משיכה לכ-300 חברות רב-לאומיות רבות; וגם תעשיית ההון סיכון בישראל פורחת ומספקת מענה ליזמים הרבים: היקף השקעות קרנות הון סיכון כאחוז מהתוצר הוא הגבוה בעולם,  וב-2015, חברות ההיי טק הישראליות גייסו 4.4 מיליארד דולר – הסכום הגבוה ביותר בעשור החולף.  בנוסף, לחברות ישראליות נוכחות בולטת בנאסד"ק (רביעית בהיקפה אחרי חברות אמריקאיות, קנדיות וסיניות).  בזכות הישגים אלה ובזכות החדשנות והיצירתיות בהייטק הישראלי, השניים רק לעמק הסיליקון, ישראל ממותגת כ-start-up nation.

ניתן להיווכח כי נוצרה בישראל תעשייה עתירת ידע עצמאית וחיונית, והתפתחה בה תרבות יזמית תוססת. פעילות לשכת המדען הראשי הצליחה לתמוך בהתפתחות של המשק הישראלי לכדי משק מודרני המובל על ידי תעשיות עתירות-ידע. תעשיית ההיי טק ששורשיה בתעשיות הביטחוניות הפכה לתעשייה אשר ענף טכנולוגיות המידע (ICT) הוא המרכזי בה. לצד זאת, ניתן היום לראות ניצנים של ענפים אחרים דוגמת מדעי החיים בתעשייה עתירת הידע. לתעשייה השפעה ניכרת על המשק הישראלי: תוצר ההייטק עומד על 112,109 מיליוני ש"ח (נתוני 2013, חיבור לוחות 20.14 ו-18.13 של הלמ"ס) והוא מהווה 19.7% מהתוצר העסקי בשנה זו.
 

מהי חדשנות ומדוע דרושה מעורבות ממשלתית בקידומה?

​העולם משתנה בקצב מהיר, תעשיות נעלמות ואחרות צצות במקומן. משק שבו חברות רבות שוקטות על שמריהן ושלא מתפתחים בו ענפי ייצור חדשים או מוצרים וטכנולוגיות חדשים בענפי ייצור קיימים יתקשה להתחרות בשוק הגלובלי. לכן, משק שמעוניין לשמור על היתרון התחרותי שלו חייב לעודד חברות לעסוק באופן מתמיד ב"הרס יצירתי"(creative destruction), כלומר בחיפוש אחר מוצרים וטכנולוגיות חדשים שיהוו את העוגן התחרותי העתידי שלו. החיפוש המתמיד ומימושו בפועל הם הביטוי לחדשנות. חדשנות היא היכולת לתת מענה טוב או מתאים יותר לצרכים קיימים או לזהות צרכים ושווקים חדשים עבורם ניתן לייצר מוצר או שירות חדש. באופן זה תוצרי החדשנות יוצרים ערך מוסף המעניק תועלת לצרכנים ואפיקים להתפתחות כלכלית של היצרנים.
 ה-OECD מגדיר חדשנות כך:
An innovation is the implementation of a new or significantly improved product (good or service), or process, a new marketing method, or a new organisational method in business practices, workplace organisation or external relations. (Oslo Manual)
 
מדוע דרושה מעורבות ממשלתית בקידום חדשנות?

חדשנות היא המפתח המרכזי לצמיחה כלכלית בכלכלה המודרנית. בוודאי נכון הדבר למשק קטן שאינו משופע במשאבי טבע כמו ישראל. אולם, חלק מהמאפיינים של מחקר ופיתוח (מו"פ) – המרכיב היישומי של חדשנות –  – כמו זליגה טכנולוגית וא-סימטריה במידע – גורמים לכך שהתועלת הכלכלית לעסק העוסק במו"פ נמוכה מהתועלת המשקית. כתוצאה מכך, ההשקעה הפרטית במו"פ עלולה להיות נמוכה מההשקעה האופטימלית בראייה משקית. על מנת להתגבר על כשלי שוק אלה ולהקטין את הסיכון העומד בפני החברות, דרושה התערבות ממשלתית ש"תפצה" חברות ותעודד אותן לבצע מו"פ ברמה הרצויה. כשלי השוק העיקריים הם כאמור:
  •  זליגת ידע וטכנולוגיה ( R&D Spillover)
    ידע וטכנולוגיה נוטים "לזלוג" מחוץ לארגון שיצר אותם. הזליגה יכולה להתרחש בדרכים רבות ומגוונות כמו: מעבר של ידע הנובע מפעילות מו"פ משותפת לפירמות שונות, באופן שאינו מכוון או נשלט; אימוץ של טכנולוגיות חדשות, אשר מביא ללמידה והטמעה שלהן על ידי המאמצים; מעבר של עובדים בין פירמות וכדומה. זליגת הידע אינה מאפשרת לבעלי החברה המפתחים את הידע לקבל את מלוא התמורה עבור המאמצים הרבים שהשקיעו במו"פ, שכן חלק מהפירות נקטפים על ידי אנשים מחוץ לחברה, אליהם הגיע הידע שפותח בתוכה.
  •  סיכון ואי ודאות
    פרויקטי מו"פ כרוכים מעצם טיבם בסיכון גבוה ובקושי להעריך את מידת הסיכון. על כן כרוכה בו גם אי וודאות גדולה. אי הוודאות מצויה בעת ובעונה אחת בשני מישורים: במישור הטכנולוגי אין וודאות לגבי היכולת המדעית והטכנולוגית לייצר וליישם את אותם רעיונות ותיאוריות התחלתיים; במישור העסקי אין וודאות לגבי הביקוש העתידי של אותם פיתוחים טכנולוגיים, בייחוד אלה שמפתחים מוצר לנישה חדשה לגמרי. הסטטיסטיקה מראה כי יותר פרויקטים נכשלים מאשר אלו המצליחים וכי כדי להגיע להצלחות יש לעבור שורה ארוכה של ניסיונות וכשלונות. וכך, אף שדרך חתחתים זו היא חיונית בראיית המשק על מנת להגיע ליתרון תחרותי, ברמת החברה הבודדת שיקולי רווח והפסד קצרי טווח עלולים להביא להימנעות מסיכון שתיטיב עם החברה בטווח הארוך.
    אי הוודאות המקשה על הערכת הסיכון חריפה עוד יותר עבור גופי ההשקעה השונים.  ככלל, מפתחי הטכנולוגיה יהיו בעלי מידע רב יותר על הפוטנציאל הטכנולוגי וסיכויי ההצלחה של המיזם יחסית למשקיע. פערי מידע כאלה, שניתנים לגישור רק באופן חלקי, מקשים על ההשקעה בחברות טכנולוגיה. לפיכך, ללא התערבות ממשלה השוק החופשי ייטה לתת-השקעה בפרויקטי מו"פ, המבטאת הקצאה לא אופטימלית מבחינה משקית של עוגת המשאבים.
    בשל כשלי השוק האלה, נהוגה תמיכה ציבורית במו"פ עסקי בצורות שונות בכל המדינות המפותחות. מטרת ההתערבות הממשלתית בתחום זה היא להבטיח "היקף ייצור" של ידע ברמה אופטימלית מבחינה חברתית. היעדר מעורבות ממשלתית תביא למצב בו ההשקעה הפרטית במו"פ תהיה נמוכה משמעותית מהרמה הרצויה מבחינה חברתית, כפי שהראה לראשונה חתן פרס נובל בכלכלה Kenneth Arrow , וכפי שהוכח אמפירית בעשרות מחקרים. מטרת פעילות הממשלה היא להגדיל את הוצאות המו"פ בפירמות לרמה הגבוהה מזו שהייתה מתקבלת על פי שיקולי רווח והפסד פרטיים בלבד (additionality). זאת על ידי הסרת החסמים להשקעה או על ידי תמיכה ישירה בביצוע פעילות מו"פ, כך שבסופו של יום פירמות תראינה לנגד עיניהן תשואה גבוהה יותר ותבחרנה את השקעתן בהתאם.
    כלי התמיכה הממשלתיים כוללים לרוב, שילוב של אמצעי תמיכה ישירים ועקיפים. הישירים כוללים השקעות ישירות של הממשלה בדמות מענקים או הלוואות למו"פ המיועד לשוק העסקי או פעילות מו"פ פנים ממשלתית כגון, מו"פ צבאי או רכש של טכנולוגיות. כלי התמיכה העקיפים כוללים לרוב תמריצי מס שונים לחברות העוסקות בחדשנות ומו"פ.
לחץ לגרסת הדפסהגרסת הדפסה
  
  
  
  
מצאתם אי-דיוקים? יש לכם הצעות ייעול? עדכנו אותנו